הגנת VIP: איך אני מתכנן מסלול ומנהל ליווי

עבדתי הרבה שנים במיגון אישי, ובמשך הזמן הזה אישרתי שהחלק הכי קשה בליווי VIP קורה עוד לפני שהלקוח יוצא מהבית. במאמר זה אני מתאר כיצד אני מתכנן מסלול בפועל, מה אני עושה כשהתוכנית משתנה ברגע האחרון ומדוע הנהג הוא חלק מצוות האבטחה, לא רק התחבורה. אני כותב את זה כמו שאני עושה את זה בפועל, לא כמו שזה נראה בסרטים.

שיחת הטלפון של הבוקר, ותוכנית שכבר לא מחזיקה

מצב אופייני שאני מכיר מהתרגול: הלקוח מתקשר מוקדם בבוקר. פגישה שהייתה אמורה להיות במרכז העיר עוברת ברחבי העיר ומתחילה מוקדם יותר. נוסף על כך, אחד הצירים הראשיים נסגר איפשהו. התוכנית שעברתי בלילה הקודם היא חסרת ערך בשלב זה.

זהו יום רגיל, לא יוצא דופן. ההבדל בין מלווה מקצועי למי שסתם נוסע לצד הלקוח ברכב מראה בדיוק כאן. או שיש לכם חלופות מוכנות ויודעים באיזו כיוון אפשר לנסוע ואיפה אפשר לעצור, או שאתם מאלתרים בפקק כשהלקוח יושב במושב האחורי.

לכן אי אפשר לדבר על הגנת VIP כעל 'שמירה על אדם'. זה עבודת תכנון, רובם מתרחשים מראש, ורק חלק קטן ממנו נראה אי פעם.

ליווי שהאנשים מסביב לא אמורים לשים לב אליו

רוב האנשים מדמיינים את ההגנה האישית כגבר רחב כתפיים בחליפה העובר על כתף קהל. בפועל, זה בדרך כלל הפוך. קצין מיגון צריך להראות צנוע, להשתלב באווירה של פגישה, מסעדה או שדה תעופה, ועדיין מוכן להגיב.

ההגדרה מותאמת ללקוח ולמצב. לפעמים רצוי שההגנה תהיה גלוי - באירוע פומבי, או כאשר השפעת ההרתעה היא עצמה המטרה. פעמים אחרות עדיף לקצין המיגון להישאר ברקע, שנתפס בעיני הסובבים כחלק מהפמליה, עמית, נהג.

ההחלטה באיזו משתי הגישות הללו להשתמש אינה עניין של טעם. זה מונע על ידי מי הלקוח, לאן הוא הולך, מי עוד יהיה שם, ומה צריך לדכא - הסיכון של אירוע פיזי, או, להיפך, תשומת לב לא רצויה. לא ניתן להגדיר את שניהם בבת אחת, וזה רק הוגן לומר זאת מראש ללקוח.

המסלול נקבע לפני שהלקוח יוצא מהבית

לפני שאני יוצא לדרך לכל מקום, אני עובר על המסלול על גבי מפה, ובהתאם לאופי המשימה, גם פיזית. אני לא מעוניין רק בדרך המהירה ביותר לשם. אני מתעניין במקומות שבהם מישהו עם כוונות רעות ירגיש בנוח.

אלו בדרך כלל קטעים שבהם המכונית עומדת ללא לאן להתרחק, רחובות חד-סטריים צרים, חניונים תת-קרקעיים עם כניסה יחידה, אזורים מול הכניסה שבהם צריך לחכות. לצד זאת, אני בודק את מצב התנועה הרגיל באותה שעה והאם מתוכנן משהו בקרבת מקום שישבש את התנועה.

המטרים הראשונים והאחרונים מקבלים באותה מידה תשומת לב. הכניסה והיציאה מהמכונית הם בין הרגעים הפגיעים ביותר של ההעברה כולה - הלקוח נמצא בחוץ, עומד במקום וצפוי. רוב מה שאני מתכנן נועד לשמור על הרגעים האלה כמה שפחות וקצרים ככל האפשר.

• שבו אתה יכול לעצור מבלי שהמכונית תיחסם
• באיזה כיוון עובר קטע ההליכה בין המכונית לכניסה, ועד כמה הוא מכוסה
• שיש לו גישה למוסך או הקבלה של בניין היעד
• מה האלטרנטיבה אם הכניסה הראשית אינה זמינה
• היכן נמצאים בית החולים ותחנת המשטרה הקרובים ביותר באזור

אף פעם לא רק מסלול אחד, ותמיד איפה שאתה יכול לעצור

כלל שאני מקפיד עליו: המסלול הראשי תמיד צריך חלופות גיבוי מוכנות. לא בתיאוריה - באופן קונקרטי: אני יודע איפה הייתי מכבה את זה, כמה זמן זה מוסיף ומה מחכה לי באלטרנטיבה.

הסיבות לכך שהמסלול הראשי לא מסתיים בשימוש הן בדרך כלל ארציות לחלוטין. סגירה, תאונה, התקהלות רשומה, גב שנגרם בגלל מזג האוויר. סיכון נדיר נראה כמו התקף. לרוב זה נראה כמו עמידה במקום אחד בזמן שכולם מסביב יודעים בדיוק איפה אתה וכמה זמן אתה תהיה שם.

לצד המסלולים, אני מגדיר נקודות בטוחות לאורך הדרך. אלו מקומות שאפשר להסיט אליהם, שבהם יש ללקוח בסיס בזמן שהמצב מתבהר - בית מלון שבו אנחנו מוכרים, בניין מוגן, בניין עם קבלה מאוישת או מתחם של מוסד שמשתף פעולה. נקודה בטוחה אינה מאולתרת. זה מוסכם מראש, וידאתי שהשירות שלו פועל שם גם בלילה.

הנהג וחדר הבקרה הם חלק מהצוות, לא לצידו

מלווה בדרך כלל משולב עם נהג מקצועי. אני לא מתכוון לנהג שמכיר את העיר. אני מתכוון למישהו מאומן בנהיגה הגנתית והתחמקות, שמבין למה אסור לו לעצור בעמדה מקופסת, ולמה ברגעים מסוימים לא יוצאים מהרכב.

את התיאום בין הנהג לקצין המיגון לא ניתן לאלתר במקום. יש להסכים מי פותח את הדלת, מי צופה בסביבה, מי נותן את האות להתקדם, ומה יקרה אם הקבוצה תתפצל. אנחנו עוברים את הדברים האלה לפני ניתוח, לא במהלכו.

עבור חוזים ארוכי טווח ותוכניות תובעניות יותר, יש גם תיאום עם חדר בקרה ביטחוני הפועל לצד זה. הוא עוקב אחר מיקומו של הרכב, שינויים במסלול והאם הצוות הגיע למקום אליו הוא נועד. הטכנולוגיה לא מגנה על אף אחד בפני עצמה - אבל היא מקצרת את הזמן עד שמישהו יגלה על בעיה, ובעבודת הגנה זה חשוב מאוד.

כשמשהו קורה: העדיפות היא להתרחק, לא עימות

הדימוי של ההדיוט הוא שקצין מיגון נלחם במהלך אירוע. העדיפות האמיתית היא אחרת: להרחיק את הלקוח. מסלול נסיגה, המכונית, נקודה בטוחה. עימות הוא המוצא האחרון, אליו אני הולך רק כשאין אפשרות אחרת באותו רגע.

בדיוק בגלל זה כל התכנון המתואר לעיל חשוב. ברגע שמשהו קורה, אין זמן להחליט באיזה מוצא. ההחלטה הזו צריכה להתקבל כבר באותו בוקר. כל מה שאני עושה זה לבחור מבין האפשרויות שכבר יש לי בראש.

במהלך השנים, אישרתי דבר אחד. המצבים שהסתיימו בטוב היו בדרך כלל אלה שבהם אפשר היה לעזוב את המקום במהירות, כי כבר היה ברור מראש לאן.

מה לקחת מזה

הגנת VIP אינה קשורה לכוח, והיא לא קשורה לכמה אנשים מסתובבים סביבך. מדובר בכמה עבודה מתבצעת מראש - ניתוח מסלולים, חלופות גיבוי, נקודות בטוחות מוסכמות, נהג מתואם היטב ותפקידים שהוקצו בבירור. כשזה הכל במקום, הליווי עצמו נראה, מבחוץ, רגוע ולא ראוי לציון. בדיוק כך זה צריך להיראות.

שום מדד לא יכול לשלול כל מצב, ואף אחד לא יכול להבטיח לך את זה. מה שעושה ליווי מוכן היטב הוא לצמצם את ההזדמנויות, לקצר את הרגעים המסוכנים ולהאיץ את התגובה כאשר התוכנית משתנה. עבור הלקוח, זה אומר מבחינה מעשית שהוא יכול להתמקד בפגישה, במשפחתו או במסע, מבלי לדאוג באיזו דרך ללכת ומה אם.

אם אתה שוקל ליווי לעצמך, למשפחתך או לביקור חוץ, אני מציע א ייעוץ ללא התחייבות. נעבור על התוכנית הרגילה שלך ועל המקומות שאתה עובר בהם, ואני אגיד לך ישר האם ההגנה הגיונית במצבך, באיזו מידה ומה ניתן לפתור גם בלעדיה. אתה לא מתחייב לשום דבר בכך שאתה עושה את זה, ואם יתברר שאתה לא צריך את האמצעים, אני אגיד לך את זה גם.

"אתה יכול לזהות מלווה טוב לפי העובדה ששום דבר לא קרה, והלקוח בקושי שם לב."- רוברט ואצלוויק